ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב
|
006578-05
24/08/2005
|
בפני השופט:
חג' יחיא
|
| - נגד - |
התובע:
כהן סימה
|
הנתבע:
1. יוסופוב אלישע
2. אוחיון יצחק
|
| פסק-דין |
בפניי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו באירוע של תאונת דרכים בו, לטענת התובעת, נגרם נזק לרכבה שעה שרכב נהוג בידי הנתבע מס' 1 בבעלותו של הנתבע 2, שהוא מעסיקו של הנתבע 1, התנגש ברכבה של התובעת וגרם לו נזקים.
עפ"י חומר הראיות, התאונה התרחשה ברח' אלנבי שעה שרכבה של התובעת נסע בנתיב הימני מדרום לצפון.
במקום יש שני נתיבי נסיעה. התובעת נסעה בנתיב הימני ואילו רכבו של הנתבע מס' 1 נסע בנתיב השמאלי. בשלב מסוים, הגיעה התובעת למקום שם חנה רכב אלמוני בנתיב נסיעתה ולכן הייתה נאלצת לעבור לנתיב השמאלי כדי להמשיך את נסיעתה. תוך כדי כך נפגע רכבה ע"י רכבו של הנתבע 1 שהגיע מאחור, כאמור -בנתיב השמאלי.
בעדותה של התובעת היא מאשרת כי
"היה רכב שחסם את הנתיב הימני שלי ואני ביקשתי לעבור לנתיב השמאלי... כשיצאתי לעקיפת הרכב שהיה בנתיב הימני, קודם כל אותתתי, הסתכלתי במראה, ראיתי שפנוי לי והתחלתי בנסיעה מאוד איטית...".
במקום אחר בעדותה אומרת התובעת (בע"מ 4 שורה 1) כי
"הפגיעה ברכב שלי היא לא שפשוף אלא ממש מעיכה לתוך גוף הרכב. הוא האיץ את האוטו שלו".
בכתב ההגנה מטעם הנתבעים נטען כי למעשה, האחריות לאירוע התאונה נופלת על שכמה של התובעת אשר "ניסתה לעקוף את הרכב החונה שחסם את נתיב נסיעתה תוך שהיא נדחקת בין הרכב החונה לרכבו של התובע. תוך כדי תמרון זה, פגע רכב התובעת עם צד שמאל של רכבה ברכב הנתבע 1, שהיה, כאמור, בעצירה מוחלטת".
הנתבע מס' 1 חזר בעדותו בפניי על הגרסה הנ"ל.
למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי בסמוך לפני התאונה,רכבה של התובעת נסע בנתיב הימני ובשל רכב אלמוני שחנה בנתיבו, נאלצה התובעת לעבור לנתיב השמאלי, שם נסע הנתבע.
על המקרה חלה תקנה 40א' לתקנות התעבורה - התשכ"א (1961) הקובעת
40. סטיה מנתיב נסיעה
(א)
לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.
בנסיבות העניין, ביקשה התובעת לעבור מנתיב ימין לנתיב שמאל והיא עשתה זאת בניגוד לאמור בתקנה 40א' הנ"ל, שכן המעבר שלה הוא אשר הפריע לנתבע בנסיעתו ואילץ אותו לנסות לסטות שמאלה כדי למנוע את התאונה, אך הוא לא הצליח.
כמו כן, התובעת טוענת שלא היה שפשוף בצד שמאל של הרכב שלה אלא כניסה ממש לתוך גוף הרכב תוך מעיכת דופן שמאל, דבר המצביע ע לכך שרכבה של התובעת לא היה בסטייה קלה שמאלה, שכן אז באמת היה נגרם רק שפשוף ביןשני כלי הרכב, אלא בסטייה ממשית לתוך הנתיב השמאלי, שגרמה לפגיעת דופן שמאל ברכב התובעת על ידי חזית צד ימין ברכב הנתבע.
התובעת מייחסת לנתבע, למעשה, את האחריות לתאונה בכך שבמקום לבלום הוא האיץ את מהירות רכבו. הנתבע טוען בכלל שרכבו היה בעצירה בזמן הפגיעה. אין לקבל את גרסתה של התובעת שהנתבע האיץ את רכבו, שכן בע"מ 3 לפרוטוקול שורה 19 היא אומרת: "ראיתי שפנוי לי והתחלתי בנסיעה מאוד איטית", אך דברים אלה עומדים בסתירה מוחלטת לדבריה של התובעת בעדותה הראשית בע"מ 3 שורה 7: "הוא נסע מאחוריי בנתיב השמאלי".
ככל הנראה, דבריה בחקירה הנגדית כי ראתה שפנוי לה ולכן התחילה בנסיעה תוך סטייה שמאלה הם הנכונים והמשמעות של הדבר היא שלא ראתה את המונית לפני שזו פגעה בה. אם היא לא ראתה את המונית לפני הפגיעה, כיצד היא יכולה להעיד ולטעון שהנתבע 1, במקום לבלום את רכבו - האיץ את מהירותו?
אינני מוצא בהתנהגותו של הנתבע שום פגם ואני קובע כי האחריות לאירוע התאונה נופלת במלואה על התובעת.
על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 750 ש"ח.
בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.
ניתן היום י"ט באב, תשס"ה (24 באוגוסט 2005) במעמד הצדדים.